אהוד (סוקול) סדן נולד במושבה יקנעם ב 1948.

כבר לאחר הראיון ביקש אהוד שאוסיף בטקסט:

"... הורי עלו ארצה בשנת 1932 במסגרות הנוער החלוץ . הכירו בתל אביב נישאו ועברו לגור ביקנעם. עם עלייתם ארצה, השאירו בפולין את משפחותיהם שנרצחו בשואה. זיכרון ילדות שלי הוא לראות את אימי מאזינה לתוכנית חיפוש קרובים ברדיו ובוכה. הם מעולם לא דיברו על משפחתם, על השואה ועל איזו תחושה זו להיות בארץ ללא כל ידיעה מה עלה בגורל משפחותיהם. לא ידעתי מה זה סבא / סבתא. דודים וכו'. רק כשבגרתי הבנתי את הקושי שהם עברו ולא החצינו. מדפי עד שמצאתי ביד ושם למדתי לדעת על משפחתם שנכחדה."

כבן המושבה הייתה יקנעם מושבה של קליטת עליה, תימנים, מרוקאים, רומנים, עיראקים, כורדים, שלמדו כולם יחד.

חניך ובהמשך מדריך "בצופים." על יסודי למד בחיפה בבית הספר המקצועי "בסמת," שם חבר ללהקת מחול כש"ריקודי העם" היוו למעשה את מרכז חייו אז עד גיוסו לצבא.

לקראת גיוסו חבר לגרעין שהיה מיועד להתיישבות ביודפת שהייתה קשורה לתנועת "השכטריזם." תוך השל"ת המוקדם שינה את דעתו והתגייס לצבא ב-1966 והוצב להנדסה קרבית. לאחר הטירונות הוצב "בגדוד אב"כ" ואיתו נכנס למלחמת ששת הימים.

לכשהובן שהמלחמה ללא סכנת אב"כ הורדה מגדוד האב"כ מחלקה לשארם א'שייך והוטל עליהם לפרוץ מעבר לדהב, "מעבר שהירה." מפקד המבצע, מג"ד 890 יאיר תל- צור נכנס לביצועו בלהיטות וחיפזון ללא צורך, ללא אמצעי בטיחות, פינוי והצלה. כתוצאה נהרגו הוא וקצין הרכב נחמן לווין זכרם לברכה.

כתוצאה מפרשת מעבר שהירה ביקש אהוד לעזוב את ההנדסה והלך לקורס קצינים "בסיסי," ובהמשך להשלמה חיילית בשלישות וכך מצא את עצמו "כקצין קישור" (חלק ממערך גיוס המילואים שהיה אז חטיבתי י.כ.) בחטיבה 200 בפלוגות. ברצונו היה להגיע להסבה לשריון. בדרך עקיפין מקורית עלה הדבר בידו.

לאחר ההסבה הארוכה בה הכיר את חני אשתו לעתיד, הסבה כוללת צמ"פ (צוות, מחלקה, פלוגה.) בת תשעה חודשים. לאחריה קק"ש (קורס קציני שריון.) בקק"ש למד אהוד על בשרו את מסורת המשמעת הטנקיסטית – אימונים מפרכים ללא שינה ובקפדנוית משמעת דרקוניות.

בגמר קורס הקצינים הוצב "לצפון" גדוד 74 חטיבה 188. במסגרת חטיבה 188 היה אהוד מעורב בפעילויות השיגרה "עורף קוו," ובכללן פעילויות מבצעיות רבות, ימי קרב, קלחת 2, מבצע קיתון, (הוזעק מקורס מ"פים.) וחטיפת הקצינים הסוריים מלבנון עם סיירת מטכ"ל.

אהוד ממונה למפקד פלוגת הסיור של חטיבה 401 בסיני.

צימצום הכוחות בסיני גרם לפרוק פלוגת הסיור ואהוד מונה לתפקיד ק. אג"מ חטיבה 14. שגרת הפעילות היא שתי החטיבות 14, ו- 401 מתחלפות "קוו עורף" כל שלושה חודשים.

בתפקידו זה כקצין האג"מ החטיבתי הוא עד להתגברות הפעילויות בצד המצרי. הוא מציין את היוהרה, הזחיחות והשאננות בצבא בתקופה שלפני מלחמת יום כיפור.

בידיו מסמכים אותם הגיש לוועדת אגרנט על תיגבורי הכוננויות בחטיבה.

מידע שיורט מאנשי האו"מ (על "ספיישל טאיים,") מביא את חטיבה 14 להקדים ולהתכונן לשעה שתיים אחר הצהריים. הערכות הפתיחה של כוחות הטנקים בסיני הייתה גדוד 9 בגיזרה הצפונית, (חטמ"ר בלוזה,) גדוד 52 בגיזרה הדרומית, וגדוד 184 במרכזית בטסה. מפקדת החטיבה בטסה תחתונה ופלוגות הטנקים על ציר חת"מ. החטיבה תוגברה בכוחות חי"ר, כוח שמוליק ארד צנחנים סדיר ללא ניוד, לקראת השעה 1400 נפתחה המלחמה והמהומה.

הכנות המצרים בהגבהת סוללה מהצד המערבי (המצרי,) ניטרלו את אפשרות הטנקים לעלות לעמדות אש בצד הישראלי ובחבירה למעוזים. חלק אורגני גדול מכוחות החטיבה הושמד בשעה הראשונה.

אהוד שומע את כל תעבורת הקשר בכל גזרת התעלה, ואת קריאות הסיוע הנואשות. הוא שומע את הבטחות המפקדים לחילוצים וסיוע כשהוא יודע שאין להבטחות הללו כיסוי.

הגדוד הראשון המתגבר את חט 14 בגזרה המרכזית הוא גדוד 79 בפיקוד מוני ניצני [(מוני ניצני נפצע בהמשך וגם מחליפו לאחר המיזוג עם שאריות גד 79 עם גדוד קק"ש 196 עמרם מצנע ייפצע בהמשך.) (במהלך המלחמה פעלו תחת חט' 14 כ- 16 גדודים בזמנים שונים.)] עיקר העימותים הם לא בהגעה לתעלה אלא עם כוחות מצריים שכבר חדרו פנימה.

אהוד מתאר את התלהבות החיילים עם שמיעתם בקשר את קולו של אריק שרון. "אתה לא 40, אתה 103 הישן." (קולו של הקשר במעוז "חיזיון," מקס ממן ז"ל.)

קולו של הקשר מקס ממן עד רגעיו האחרונים בכיבוש "חיזיון" שנשמע "בשידור חי," איננו עוזב אותו עד היום.

מתקפת השמיני לחודש הייתה בעצם מתקפה של שני גדודים בדרוג. דהיינו מתקפה כושלת. בהמשך כמעט ונפגעו מאש כוחותינו ע"י חטיבה 500 שפעלה ממזרח להם. עיקר עיסוקו היה אז תאום הכוחות השונים. במסגרת אותה מתקפת 8 אוק. הייתה אמורה החטיבה לעבור לגיזרה הדרומית, החליפה אחריות עם חטיבה 500 ונעצרה והוחזרה.

החטיבה מנתה אז את גדוד 79 בפיקוד עמרם מצנע, את גדוד 184 בפיקוד שאול שליו, גדוד הסיור 87 (בפיקוד?) בין השמיני לארבע- עשר לחודש הייתה החטיבה בפעילות בלימה בחילופים עם חטיבות האוגדה.

בין הפעולות הזכורות לאהוד בתא הזמנים הזה הוא חילוץ חיילי "פורקן." חילוץ שהסתיים בהסעת הניצולים 34 חיילים, ע"ג טנק מג"ד 184 שאול שליו.

(הערת עורך, בתאור זה טעה אהוד וציין את יואב ברום כמג"ד 184, (והיה שאול שליו,) וטעות נוספות בציינו את טנק המח"ט שנשא את החיילים הניצולים. היה זה טנק המג"ד שאול שליו. י.כ.)

מג"ד 184 שאול שליו נהרג בכיבוש "טלוויזיה."

גדוד הסיור 87 הצליח לחדור עד לתעלה כמעט ונתיב חדירתו זה היה לאחר מכן נתיב ההבקעה "בתפר" בין ארמיה 2 לארמיה 3 בצליחה.

אהוד השתתף במתקפת הנגד המוצלחת הראשונה "שוברת השיוויון" של ה- 14 לחודש. גלויה שחולקה בידי יפה ירקוני שהגיעה לחזית לאותה מתקפה עצמה הייתה אות החיים הראשון מאהוד לחני אשתו.

לילות ה-14/15 וה- 15/16 לחודש הום הלילות הקשים לאהוד ולחטיבה. - "אבירי לב," – "החווה הסינית," והצליחה.

חט' 14 הייתה אמורה לבצע את ההבקעה עד התעלה כדי לאפשר את הצליחה. בשלב זה ניתנו לחטיבה כוחות נוספים והיא מנתה את" גד' 184 בפיקוד אברהם אלמוג, גדוד הסיור 87 בפיקוד יואב ברום, גד' 79 בפיקוד עמרם מצנע, גד' 407 של בייטל, כוח הצנחנים של שמוליק ארד, גד' 424 (שקד,) בפיקוד משה ספקטור, וגד' הצנחנים סיור נ.ט. 582 פיקוד נתן שונרי.

(הערת עורך:

"... בהמשך המלחמה השתתפה החטיבה בקרב החווה הסינית. אוגדת שרון קיבלה את משימת כיבוש החווה הסינית וצליחת התעלה. בליל 14 באוקטובר מפקדת האוגדה הטילה את משימת כיבוש החווה הסינית על חטיבה 14. החטיבה השתתפה בקרב השריון הגדול ב-14 באוקטובר והשמידה חטיבת טנקים של האויב. החטיבה כבשה מחדש את הגדה המזרחית של התעלה ואת אזור "החווה הסינית" בקרב אכזרי ומתמשך ובכך איפשרה את הצליחה וההכרעה במלחמה. החטיבה מנתה ארבעה גדודי טנקים. כמו כן מנתה החטיבה שלושה גדודי חי"ר: יחידה 424 – סיירת שקד, "כוח "שמוליק", בפיקוד רס"ן שמואל ארד, שכלל שתי פלוגות צנחנים,[3] פלוגת צוערי חי"ר מבה"ד 1 בפיקוד רס"ן יצחק זמיר, וגדוד צנחנים במילואים 582 בפיקודו של נתן שונרי. למחרת בבוקר, החטיבה תוגברה בעוד 2 גדודי טנקים – 9 גדודים סה"כ. בליל דמים זה איבדה החטיבה 122 מלוחמיה ומתוך 95 טנקים, החטיבה נותרה עם 41 טנקים כשירים. ..." ויקיפידיה - https://he.wikipedia.org/.../%D7%97%D7%98%D7%99%D7%91%D7... י.כ. )

המשך :

החווה הסינית, "ציר טירטור," "מצמד" וגשר הגלילים.

התנועה מזרחה הייתה בדממת אלחוט עד "לכסיקון," (כביש התעלה,) ללא היתגלות. למיטב ידיעתו של אהוד הראשון שפתח באש היה רמי מתן, מ"פ בגדודו של מצנע (79,) בזהותו בסיס טילים. מרגע זה נפתחה מהומת קרבות מכל הכלים, מכל העברים ובכל הטווחים.

"... היו מקרים שטנקים נסעו רוורס כי הם נתקלו בטנק שהם רצו לפגוע בו! ..."

"... חירי בירי מצריים (...) ירינו בהם בכל הכלים. (...) אנחנו היינו על כלים, כל מי שהיה על הקרקע (חי"ר, י.כ. ) מבחינתנו היה יריב. ..."

מסתבר כי צומת טירטור לכסיקון היה מערך מצרי כבד. נ"ט וחי"ר, מערך שלמעשה ביתר את החטיבה לשניים. לראייתו של אהוד מפקד החטיבה כשל בכך שלא האציל סמכות לסגנו איתן אריאלי לפיקוד על הכוח שאיתו, (המפוצל מהכוח שעם המח"ט.)

מפקד חטיבה 14 אמנון רשף כונס את שני הגדודים שאיתו למבנה מצופף - מצנע (גד' 79,) ואלמוג (גד' 184,) למגננה.

"... היינו ערוכים פה כמו בערך... המערב הפרוע! חצי גורן של טנקים, (...) באמצע חפ"ק המח"ט. ..." (בחוגה של כ- 300 – 400 מטרים, סדרי גודל של כ- 17 – 18 טנקים "חיים." י.כ.)

עמרם מצנע כבר היה פצוע, רפי בר- לב מנותק "מחצי הגורן" באגף "השמאלי," בציר "שיק," ליד התעלה.

במקביל פוקד רשף על יואב ברום מפקדו השני של גדס"ר 87 שהיה "במצמד" לתקוף את "טירטור" מהכיוון ההפוך – מהתעלה ממזרח "ואחורה," מערבה. ההתקפה נבלמת עם נפגעים רבים בינהם אהוד ברום שנהרג.

הצנחנים – עסוקים בעיקר בפינויי נפגעים. נפגעי גדעון גלעדי , אחרי כן הגדס"ר, בהמשך נפגעי התקפת הסמח"ט שנהדפה.

עם נפילת מפקד הגדס"ר יואב ברום ז"ל חדל למעשה גדוד 87 להתקיים.

על נתן שונרי וגדודו צנחנים נ.ט. (גד' 582,) הוטל על ידי מח"ט 14 לתקוף את צומת "לכסיקון טירטור, "

"... נתן שונרי (...) עם החברה הטובים שלו נתן גאז, עשה את זה מהר... והוא עבר, והוא נכנס על ציר טירטור בין שני המערכים של המצרים, וקטלו אותו מכל כיוון (...) (הערת עורך - יחיאל שונרי אחיו של נתן נהרג בגדודו של נתן. י.כ.) הוא נחלץ חלק רגלית, (...) לציר "עכביש" דרומה ברגל. ..."

(הערת עורך- אי אפשר לציין את ארועי ליל 15/16 לחודש בכלל ואת קרב גדוד הצנחנים נ.ט. 582 של נתן שונרי בחווה הסינית, מבלי להזכיר את פגישתו למחרת עם בן קיבוצו, גיל דוד – קצין האג"מ של חטיבת הצנחנים הסדירה – חטיבה 35. כשהעלה גיל את המידע מנתן בקבוצת הפקודות לקראת פעולת גדוד 890 הוציא אותו דוביק תמרי מאוהל קבוצת הפקודות והתעלם מהמידע. י.כ.)

אהוד יורד מהנגמ"ש והולך לתאג"ד ונוכח במראות עשרות הנפגעים. פנייתו למח"ט והצעתו המפורטת לפנותם לא נענית.

"... אני בשלב הזה, בשלב הזה... רציתי להיפצע, רק שיפנו אותי משם... ..."

בשלבים האלה כבר התקבלו מיידעים מדוייקים מיחידת הבינה הרשתית לגבי הכוחות העולים עליהם – דוויזיה 14 המצרית בכיוונם, מיידע על התקפת נגד של גדוד טנקים מצריים עליהם. הקרב היה על החיים "בטווחי אפס."

"... טנקיסט אצל רמי מתן, (...) (בחיפוש נפגעים אחרי נסיגת גדוד 79, במצבי ערבוב כלים פגועים ישארליים ומצריים, ירדו חיילים רגליים לחיפוש נפגעים. י.כ.) הבחור עובר ממחפורת למחפורת ושואל, "יש פה יהודים?" (...) עד שבמחפורת אחת עונים לו, "קשה להיות יהודי." ..."

תוך תנועת החפ"ק "למצמד," (מזרחה,) הם אוספים את שאריות גדוד 87 הם תוקפים את הצומת שכבר ריקה ממצרים.

פלוגת רפי בר לב הייתה בציר "שיק" ליד התעלה והורתה לכנוס לאחור לגדוד 79. בחוזרה נפגע כנראה המ"פ רפי בר- לב מאש כוחתינו ונהרג.

(הערת עורך – גדוד סיור 87 כדברי אהוד חדל מלהתקיים. שני מפקדי הגדוד בנצי כרמלי ויואב ברום נהרגו תוך שבוע. י.כ.)

למחרת קיבלה החטיבה את גדודו של עמיר יופה שהחליף את גד' 184 בגזרת "שיק" והחטיבה התפנתה דרומה באזור "לקקן" להתארגנות. (להזכיר דרומה דהיינו לא בהתרחקות מהחזית אלא במקביל לה.)

דיווחי המח"ט למפקד האוגדה אריק שרון שאהוד שומע, אמנון רשף לא נותן לשרון לרגע להבין שהם "פסיק" ממצב שבירה, ועל סמך זה קודמו הכוחות לצליחה. (צנחני חט' 55.) לא "בציר טירטור" אלא "בציר עכביש." והצליחה החלה. בלילה אחרי זה היה סיפור החווה הסינית של גד' 890 "בציר טירטור."

למחרת הקרב, קצין שסופח לגד' 890, ולחם איתו בליל הקרב - דני אנגל העלה בפני אהוד אפשרות של התקלות פלוגה בפלוגה בליל הקרב. אין לאהוד אישוש עובדתי לכך.

לקאת צהריים מתקבלת ידיעה על חטיבה מצרית 25 שנעה לכיוונם לאורך האגם המר, לתקיפת ראש הגשר מדרום לצפון. החטיבה התייצבה עם פלוגתו של רמי מתן ויאיר ליטוויץ' והחפ"ק. חטיבה 25 המצרית הייתה בעלת טנקי טי 62.

לדעתו של אהוד עברו במהלך המלחמה תחת חטיבה 14 שש- עשרה גדודים.

תוך רבע שעה השמיד אהוד עצמו שבעה טנקים. התמונה הנפרשת עכשיו לעיניו היא "תמונה של נצחון."

לצליחת התעלה קיבלה החטיבה גם את גדודו של יוסל'ה יודביץ גד' "דב לבן." משימתה הראשונה הייתה טיהור מחנות סרפאום. (מתחם אורחה.) גדוד 424 (שקד,) בפיקוד משה ספקטור ביצע התקפת יעד מבוצר רגלית בתעלות "לפי הספר," עם מעט נפגעים. התקפה הרכובה באגף האחר במתחם עלתה לגדוד "דב לבן" בנפגעים רבים. (גד' דב לבן היה גדוד אמפיבי עם רק"מ שלל - נגמשי בי. טי. אר. וטנקים אמפיביים קלים P.T. 76 - . היעד אוייש בכוח סעודי.

ההמשך היו "קרבות קלים," מגננות בעיקר.

החטיבה הייתה אמורה לתקוף את איסמעליה בסמוך לכניסת הפסקת האש - התקפה שבוטלה ושלדעת אהוד לו בוצעה היו תוצאותיה דומות לתוצאות הקרב בעיר סואץ.

הקרב החל בהיתקלות גדודו של קצ'ה מחטיבת הצנחנים 55 במטעים בקרב קשה וכאמור המשך ההתקפה בוטל.

בכך תמה לחימתה האקטיבית של חטיבה 14.

(הערת עורך – שלושה גדודים מחטיבה 14, אחד בגיזרה הצפונית ולא תחת פיקודה ושניים תחתיה נמחו במלחמה. בגדוד 9 בגיזרה הצפונית, גד' 79 וגדוד הסיור 87 בגזרתה. לא ידועה לי מקבילה לכך. י.כ.)

אהוד מגיע לפו"מ (בית הספר לפיקוד ומטה,) ולתדהמתו כל מהלך פו"מ לא נאמרת או נלמדת ולו מילה על מלחמת יום הכיפורים.

לאחר פו"מ מוטלת על אהוד משימת שיקום גדוד 9.

בתרגיל גדוד מסכם שהוא עורך הוא מבצע ניווט מזהיר להגעה ליעד.

לאחר מכן הוא מכהן כקצין האג"מ באוגדה 36 תחת אמיר דרורי ואורי אור.

לאחר קדנציה ביקש מנוחה, "ואז הכרתי את המשפחה..."

בעקבות "מנוחה זו" פרש מהצבא.

ביצע שליחות בטחונית באיסטנבול טורקיה שהייתה אז "מדינת קשת שרות."

עיסוקו לאחר מכן מאז ועד היום כ- 36 שנה הוא בחברות אבטחה.

שרות המילואים העיקרי שלו היה לכשהוצב במבצע של"ג לחטיבה 679 וקיבל את גדודו של יהודה וואגמן גדוד מגובש, עליו פיקד עשר שנים. (והיה למג"ד "הזקן " בצה"ל.)

הוא מכיר כמובן את ראיונותיו של יעקב חורין בחטיבה 679, (המתכונת שהולידה את "דור כיפור." י.כ.) לשאלה כיצד הגיע לראיון השיב "המלחמה נסתיימה אבל לא אצלי. אני חי אותה יום- יום. (...) יש דברים שרק אחרי שלושים שנה גילתי. (...) אני זוכר אותה (את יום כיפור, י.כ.) היא איתי יום יום. אני זוכר אותה לפרטי פרטים, שעה שעה. ..."

רואיין בביתו שבעפולה ב-6 למרץ 2021.

ראיון צילום ועריכה - יאיר כידן.